Vayedaber

Simple Havroutah

Kidouchine

Daf 55b

תָּהֵי בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן וְכִי אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם עֲמוֹד וַחֲטָא בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזְכֶּה אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַמְתִּין לַהּ עַד שֶׁתּוּמַם וּמַיְיתֵי שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת וּמַתְנֶה

Traduction

Rabbi Yoḥanan wondered about Rabbi Oshaya’s explanation of the mishna: And does one say to a person: Arise and sin in order that you may gain? Even if consecrated property can be desacralized intentionally, one is not allowed to redeem an animal designated to be an offering. Rather, Rabbi Yoḥanan says: The mishna does not refer to redeeming an unblemished animal but to a case where the one who found the animal waits for it until it develops a blemish. At that point it would no longer have inherent sanctity but merely sanctity that inheres in its value, so the animal may be redeemed. And he brings two unblemished animals of the same value, and stipulates that if the animal he found was a burnt-offering, the first animal should be a burnt-offering in its stead while the other should be a voluntary peace-offering. And if the animal he found was a peace-offering, the second animal should be a peace-offering in its stead and the first should be a voluntary burnt-offering. After doing so he may eat the animal he found.

Rachi non traduit

תהי בה ר' יוחנן. בהא דרבי אושעיא:

וכי אומרים לו לאדם כו'. דכל בהמות מזבח אסור לחללה תמימה שנאמר אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ואמר מר (מנחות דף קא.) בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר יכול יופדו על מום עובר כו' וזה שבא לימלך ולחוב בדמיה נאמר לו עמוד וחטא לחללה מזיד בשביל שתזכה לתקן הקרבתה של בהמה זו:

אלא אמר רבי יוחנן. הא דקתני זכרים עולות לא היא ולא דמיה קריבין בעודה תמימה אלא ממתין לה עד שתומם מום קבוע ויהא מותר לחללה ומייתי שתי בהמות חדא לעולה וחדא לשלמים ומתנה אם זו עולה תהא זו עולה תחתיה וחבירתה שלמי נדבה ואם זו שלמים תהא זו שלמים תחתיה וחבירתה עולת נדבה:

אָמַר מָר זְכָרִים עוֹלוֹת דִּילְמָא תּוֹדָה הִיא דְּמַיְיתֵי נָמֵי תּוֹדָה וְהָא בָּעֲיָא לֶחֶם דְּמַיְיתֵי נָמֵי לֶחֶם

Traduction

The Gemara continues to clarify the mishna. The Master says (55a): Males are presumed to be burnt-offerings, as only males may be brought as burnt-offerings. The Gemara asks: Why should a male necessarily be a burnt-offering; perhaps it is a thanks-offering, which can also be brought from a male animal? The Gemara answers: The mishna means that he must also bring a third animal and make a similar stipulation, that it should be either a thanks-offering in its stead or a voluntary one. The Gemara asks: But if he brings a third animal as a thanks-offering, doesn’t a thanks-offering require the bringing of bread as well? The Gemara answers: He brings bread as well.

Rachi non traduit

דמייתי נמי תודה. ומתנה:

Tossefoth non traduit

דמייתי נמי תודה. וא''ת ואמאי צריך להביא בהמה אחרת לתודה באותה עצמה שיעשה זבחי שלמים יתנה ויאמר אם אינה שלמים תהא תודה ואי משום המתנות הוו שוין ואי משום דלא שוו באכילתן דשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד ותודה ליום ולילה ואין מביאין קדשים לבית הפסול ע''כ האי תנא קסבר דמביאין מדקתני בסמוך פסח שלא בזמנו שלמים ואע''ג דפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה ושלמים נאכלים לב' ימים ולילה אלמא לא חייש מן האכילה וי''ל משום דתודה בעי לחם וא''ת לייתי לחם ויתנה אם היא תודה הרי לחמה ואם היא שלמים תהא הלחם נדבה הא אין לחם בא נדבה וחולין בעזרה הוא כדאמרינן בפרק התודה (מנחות דף פ:):

וְדִילְמָא אָשָׁם הוּא אָשָׁם בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים וְאִישְׁתְּכַח בֶּן שָׁנָה וְדִילְמָא אֲשַׁם מְצוֹרָע הוּא אֲשַׁם נָזִיר הוּא לָא שְׁכִיחִי

Traduction

The Gemara asks: But perhaps it is a guilt-offering, which is also brought only from male animals? The Gemara answers: The animal for a guilt-offering is in its second year, and the mishna is referring to a case where an animal in its first year was found. The Gemara asks: But perhaps it is the guilt-offering of a leper or the guilt-offering of a nazirite, which are brought from animals in their first year? The Gemara answers: Lepers and nazirites are not common, and there is no need to be concerned about that possibility.

Rachi non traduit

ודילמא אשם הוא. וליכא למימר דנייתי נמי אשם דאין אשם בא נדבה:

ומשני אשם בן שתי שנים דאשם גזילות ומעילות ושפחה חרופה כתיב בהן איל והאי מתני' דאשתכח בן שנה וליכא לספוקי באשם:

ודילמא אשם נזיר או אשם מצורע. דכתיב בהו כבש:

Tossefoth non traduit

ודילמא אשם הוא. ואם תאמר ויתנה באותן של שלמים דהא שוו במתנות ואי משום סמיכה דשלמים טעונין סמיכה ואשם אין טעון סמיכה הא סמיכה לא מעכבא ואי משום אכילה הא קסבר דמביאים קדשים לבית הפסול ויש לומר דאין להתנות אשם בשלמים שהרי שלמים טעונין נסכים ואשם אין טעון נסכים ואין לומר שיתנה לנסכים ויאמר אם היא שלמים מוטב ואם לאו יהו נסכי נדבה שהרי אין נסכי חובה ונסכי נדבה שוין שנסכי חובה לספלים ונסכי נדבה מזלפן על גבי אישים:

ודילמא אשם נזיר ואשם מצורע הוא. ואם תאמר אשם מצורע מיהא יתנה בשלמים שהרי שוין הן בנסכים ויש לומר דעיקר קושיא מאשם נזיר ואשם מצורע נקט אגב אשם נזיר עוד י''ל דבאשם מצורע איכא חששא אחרינא שצריך ליתן מדמו על בהונות מצורע והכא ליכא מצורע עוד אמר ה''ר שמשון מקוצי דאין לומר שיתנה אשם בשלמים דשמא היום או למחר ידע בעל האשם שנאבד האשם ויביא אחר תחתיו ולא ידע שנמצא ויהיה אותו שיביא חולין לעזרה משום דהוי אשם שנתכפרו בעליו באחר (ולמיתה) [ולרעייה] אזלא והשתא ניחא דלא מצי להקשות מידי אבל בעולה ליכא למיחש להא אם יביא עולה אחרת שהרי עולה בא נדבה:

וְדִילְמָא פֶּסַח הוּא פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ מִזְהָר זְהִירִי בֵּיהּ וְשֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ שְׁלָמִים הוּא

Traduction

The Gemara asks: But perhaps it is a Paschal offering, which is also brought from male animals? The Gemara answers: That is not likely, because with regard to a Paschal offering, if it is up to or in its time to be slaughtered, the owners carefully guard it to prevent it from going missing. And if it is a Paschal offering that is not offered in its proper time, but was left over and is offered later, it has the same halakha as a peace-offering.

Rachi non traduit

בזמנו. כל זמן שהוא ראוי לפסח:

שלא בזמנו. עבר זמנו:

שלמים הוא. והא מייתי שלמים:

Tossefoth non traduit

שלא בזמנו הוי שלמים. וא''ת כיון דמזהר זהירי בפסח איך יבא לידי פסח שלא בזמנו וי''ל דלפעמים הפסח חולה ומפריש אחר או שמא מיירי בפסח שנטמאו בעליו אי נמי כגון שהפריש שני פסחים לאחריות שעכשיו לא נקרב אלא אחד מהן ונשאר אחר זמנו:

וְדִילְמָא בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר נִינְהוּ לְמַאי הִילְכְתָא לְמֵיכְלִינְהוּ בְּמוּמָן הָכִי נָמֵי בְּמוּמָן מִתְאַכְלִי

Traduction

The Gemara asks: And perhaps the animal he found is a firstborn animal, which can only be brought from male animals, or animal tithe, which can brought from male animals? The Gemara answers: With regard to which halakha would the possibility that it is a firstborn or animal tithe need to be taken into account? It is with regard to the halakha that one is permitted to eat them in their blemished state, as firstborns and animal tithes do not need to be redeemed if they develop a blemish, but are eaten as such. These found animals as well are eaten only in their blemished state, as one may not redeem and eat them until they develop a blemish, as explained previously.

Rachi non traduit

למאי הלכתא. תירוצא הוא כלומר למאי הילכתא אתית לספוקינהו בבכור ומעשר למיכלינהו במומו שספק בכור וספק מעשר נאכלין במומן לבעלים שהרי אין להם פדיון והני נמי לכשנפדו נאכלין במומן ואוכלן בתורת בכור ומעשר שאין נשחטין באיטליז ואין נשקלין בליטרא:

אָמַר מָר נְקֵבוֹת זִבְחֵי שְׁלָמִים דִּילְמָא תּוֹדָה הִיא דְּמַיְיתֵי תּוֹדָה וְהָא בָּעֲיָא לֶחֶם דְּמַיְיתֵי נָמֵי לֶחֶם

Traduction

The Master says above: Females are presumed to be peace-offerings, as it is permitted to bring a female peace-offering. The Gemara asks: Perhaps it is a thanks-offering, which can also be brought from female animals? The Gemara answers: The mishna means that he must also bring a third animal and make a similar stipulation, that it is either a thanks-offering in the stead of the found animal, or a gift offering. The Gemara asks: But if he brings a third animal as a thanks-offering, doesn’t a thanks-offering require the bringing of bread as well? The Gemara answers: He brings bread as well.

וְדִילְמָא חַטָּאת הִיא חַטָּאת בַּת שְׁנָתָהּ וְאִישְׁתְּכַח בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים וְדִילְמָא חַטָּאת שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ לָא שְׁכִיחַ

Traduction

The Gemara asks: But perhaps it is a sin-offering, as it is permitted to bring a female sin-offering? The Gemara answers: The animal for a sin-offering is always in its first year, and the mishna is referring to a case where an animal in its second year was found. The Gemara asks: But perhaps it was a sin-offering whose year had passed without having been sacrificed? The halakha in such a case is that the animal is left to die. The Gemara answers: Such a case is not common, and there is no need to be concerned about such a possibility.

Rachi non traduit

חטאת בת שנתה. היא דכתיב (ויקרא ה':ו') נקבה מן הצאן כשבה וכל כשבה (בן שנה) [בת שנתה] היא:

ואישתכח בת שתי שנים. ובהמה דמתניתין בבת שתי שנים עסקינן:

אִשְׁתְּכַח בַּת שְׁנָתָהּ מַאי תַּנְיָא חֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת לְחַטָּאת סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי כְּחַטָּאת כּוֹנְסָהּ לְכִיפָּה וְהִיא מֵתָה מֵאֵלֶיהָ

Traduction

The Gemara asks: This is the case if the animal was in its second year, but what is the halakha if it was found when it was in its first year? The Gemara answers: It is taught in a baraita: Ḥananya ben Ḥakhinai says: If one found a goat in its first year, it is brought as a sin-offering. The Gemara asks: Can it enter your mind that it is brought as a sin-offering? How can he sacrifice the animal as a sin-offering due to a mere possibility that it had been designated as a sin-offering? One cannot bring a voluntary sin-offering. Rather, Abaye says: He treats it as though it were a sin-offering, i.e., he conveys it into a cell and it dies on its own. Since it might be a lost sin-offering, it must be left to die.

Rachi non traduit

עז בת שנתה לחטאת. לישנא דקרא (במדבר ט''ו:כ''ז) לסימנא בעלמא נקט כלומר אם בת שנתה היא מקריבה חטאת:

חטאת סלקא דעתך. דילמא לאו חטאת היא והיכי קריבה ותנאי נמי ליכא דחטאת לא קרבה נדבה:

כחטאת כונסה לכיפה והיא מתה מאיליה. כדין חטאת שאינה ראויה ליקרב כגון חמש חטאות דאזלי למיתה (תמורה דף טז.):

לכיפה. לאו דוקא או שמא כיפה היתה מתוקנת לכך:

והיא מתה. שאין נותנין לה מזונות:

Tossefoth non traduit

אשתכח בת שנתה מאי. אבל לעיל גבי אשם לא מצי למיבעי אשתכח בת שתי שנים מאי לפי שנוכל לומר שיהיה תקנה ברעייה דכל שבחטאת מתה באשם רועה ואם כן תרעה עד שתסתאב והדמים יהיו לקייץ המזבח אבל בחטאת אין בה תקנה כלל ומשום הכי בעי גמרא ומאי תקנתיה וא''ת לעיל דקאמר זכרים עולות ליחוש דילמא שעירי רגלים וראשי חדשים שהם חטאות צבור והם זכרים וא''כ אמאי לא בעי גמרא לעיל כי הכא דילמא חטאות צ''ל דלהא ליכא למיחש דהא לב ב''ד מתנה עליהם שאם נאבדו יהיו חולין:

תָּנוּ רַבָּנַן אֵין לוֹקְחִים בְּהֵמָה בִּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי

Traduction

The Sages taught (Tosefta, Ma’aser Sheni 1:15): One may not purchase an animal with second-tithe money outside of Jerusalem,

Rachi non traduit

אין לוקחין בהמות במעות מעשר שני. חוץ לירושלים דכתיב (דברים י''ד:כ''ה) וצרת הכסף בידך ועוד שמא תכחיש בטורח הדרך:

Tossefoth non traduit

אין לוקחין בהמה במעשר שני. פירש בקונטרס חוץ לירושלים משום דכתיב (דברים יד) וצרת הכסף בידך דהתורה הקפידה בכסף צורה ועוד שמא תכחש בטורח הדרך ולא נהירא דהא דבעינן כסף צורה היינו דוקא דרך חילול כגון לקנות דבר שאינו אוכל שאז צריך לחזור ולמכור אבל במקח להוליך בהמה ולאוכלה בירושלים שרי ולא בעינא כסף צורה והכי נמי אמר בהגוזל קמא (ב''ק דף צז:) מי שיש לו מעות בבבל שאינם יוצאין בירושלים זבין בהמה בבבל וממטי לה בירושלים אלמא לא בעינן כסף צורה מיהו ללישנא דשמא תכחיש לא קשה כולי האי דאיכא למימר דיותר טוב לקנות בהמה ולהעלותה לירושלים ואע''ג שמתכחשת מטורח הדרך מלהביא המעות של בבל שאינם יוצאים בירושלים אבל ללישנא דכסף צורה קשה טובא כדפרישית לכך נראה לר''י לפרש דהיינו טעמא דאין לוקחין בהמות כו' גזירה שמא יגדל עדרים עדרים והכי נמי אמרינן בפרק לולב הגזול (סוכה דף מ:) דקאמר התם מעות מעשר שני מתחללין על בהמה חיה ועוף בין חיים בין שחוטים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים על שחוטים מתחללין על חיין אין מתחללין ומסיק מחלוקת בזכרים אבל בנקבות דברי הכל אין מתחללין על חיין שמא יגדל מהם עדרים ובזכרים פליגי אי גזרינן זכרים אטו נקבות אי לא דרבי מאיר לא גזר ורבנן גזרי והכא דקאמר אין לוקחין גזירה זכרים אטו נקבות ואם תאמר כיון דטעמא הוי משום גזירה אמאי קאמר התם לשון מתחללין דמשמע אפילו דיעבד לא מהני והא אמר בכל דוכתי דכל דבר שהוא דרבנן בדיעבד מהני ואם כן מחללין מיבעי ליה דכוותיה אמרינן בפרק הזהב (ב''מ דף מה:) דקאמר התם אלא מאי דרבנן אין מתחללין אין מחללין מיבעי ליה ויש לומר כיון דבההיא דלולב הגזול יש תקנה לעשות לומר יחזרו דמים למקומן כדקאמר הכא משום הכי קאמר דאפילו דיעבד לא מהני דאי אמרינן מהני כך לי דיעבד כמו שהיה עושה אותו בתחלה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source